שְׁבִיל מֵהַצַּד ניגש ישר לחיבור
| חֲנוּת
תּוֹכֶן וְהַשְׁרָאָה
וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד
המתנות והאתגרים של HSP
יֵשׁ הַרְמוֹנְיָה מְיֻוחֶדֶת כָּזֹאת
שֶׁמּוּרְגֶּשֶׁת מַמָּשׁ בַּגּוּף
בְּכָל הַמַּעֲרֶכֶת וְהָרְבָדִים
ירימי נתן
"אֲנִי אוּמְנָם יַלְדָּה קְטַנָּה אַךְ יֵשׁ לִי מָה לוֹמַר בַּעֲדִי".
(אפרת גוטנמכר)
וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹוד
מאמרים בנושא אנשים רגישים מאוד
מאז היותי ילד קטן הרגשתי שחוויית המציאות שלי שונה משל הסביבה שבה גדלתי. היה נראה שכולם חווים ומתנהגים במציאות באופן פחות או יותר דומה, ורק אני אחרת. את רגעי החיים חוויתי בווליום גבוה — ער וחש צבעים, צלילים וריחות, עם זיכרון גבוה מאוד של כל הרגעים שלי כבר מגיל צעיר מאוד. הדמיון שלי היה מאוד מפותח, וכמעט רוב הזמן חלמתי בהקיץ. חייתי וטיילתי בתוך עולמות אחרים, שהכרתי מאוד טוב, אך אף פעם לא היו מציאות שחוויתי בעבר.
למרות היותי ילד קטן, המהות הפנימית הבוגרת שלי הייתה פעילה, ובאמצעות הקול הפנימי דיברה איתי כל הזמן, הסבירה לי על עצמי ועל העולם — מה טוב, מה רע, ואיך הכול נועד להיות. העולם, בשבילי, נחווה כקשוח, אפור, מפחיד ובקצב מאוד גבוה.
כדי להצליח להשתלב בעולם, התאמצתי ליישר קו ולהיות כמו כולם. את אני האמיתי הדחקתי אל מאחורי הקלעים, והשתדלתי להיות מה שכולם. ובכל זאת, המהות שלי תמיד תקשרה איתי ברקע, אך לרוב לא ידעתי לתווך למודע את הדיבור שלה. לא היה לי הביטחון להקשיב לה. בתקופות שלמות היא נקברה מתחת להרבה שכבות, והיה מאוד קשה להקשיב. אך תמיד נשאר סדק קטנטן, שדרכו היא שמרה על הגחלת של המהות שלי דולקת.
בגיל 18 קיבלתי החלטה עמוקה ואמיצה לחיות רק לפי הלב שלי. הוא המצפן העיקרי שלי. בערב רנדומלי אחד בפנימייה, בשעת לילה מאוחרת, הסתכלתי במראה של השירותים, ויצאה ממני צעקה חזקה. לא יכולתי לשאת אפילו לרגע את הפער בין מי שאני באמת לבין מי שאני בעולם בחוץ. ברחתי מהפנימייה לבית של ההורים, ארגנתי תיק, ולמחרת, מוקדם בבוקר, יצאתי לטיול הראשון שלי לבד.
מאז עברתי אינספור טיולים לבד בטבע, ונוצרה לי מערכת יחסים אינטימית עם עצמי, שהלכה והתבטאה החוצה. ככל שנהייתי יותר אני, יותר רגיש, הסביבה שלי — המשפחה, החברים מהתיכון — התנגדה אליי, כאילו משהו בי לא בסדר, כאילו אני בעיה שצריך לתקן. ומאידך, פגשתי בטיולים אנשים מיוחדים שהעניקו לי פידבק מחזק על האישיות שלי.
לאורך כל חיי הרגשתי בדידות עמוקה וכואבת, כאילו אני האדם היחיד על פני כדור הארץ שחווה את החיים כפי שאני חווה אותם. עד שיום אחד, בגיל 23, גיליתי שאני לא לבד, ושיש עוד המון אנשים כמוני :)
חזרתי מדייט עם מישהי, שדווקא אותה סיבה שגרמה לה לרצות אותי מאוד, הייתה גם הדבר שהיא הכי התנגדה אליו באישיות שלי. לא הבנתי בדיוק מה זה. חזרתי מהורהר ברכבת, והחלטתי לפתוח גוגל ולרשום בו את כל התכונות שלי, ולראות מה יוצא. מהר מאוד נחשפתי למושג "אדם רגיש מאוד", שעליו נכתב רק ספר אחד בכל ספרי הפסיכולוגיה. קניתי את הספר באותו היום, במחיר מלא, וסיימתי לקרוא אותו תוך יומיים.
לא הפסקתי להתרגש ולבכות לאורך כל הספר. יצאה ממני אנחת רווחה של הבנה חדשה: אני לא לבד בעולם. אני לא בעיה. אלא להפך — הרגישות הגבוהה שלי היא ברכה. ואם אלמד איך לנהל אותה, חוויית החיים המתסכלת שאיתה אני נפגש תשתנה, ולגמרי לטובה.
מאותו זמן אני מקדיש את חיי לחקור את תכונת הרגישות. אני מגלה ידע מרתק ומפתח כלים פנימיים שעוזרים לי לייצר אינטראקציה נעימה ובריאה יותר עם המציאות המודרנית הקשוחה.
וממצב תמידי של סבל עברתי לחוויית חיים פנימית נעימה, מענגת ושלמה יותר עבורי.
בבלוג הזה אחלוק אתכם את הידע, התובנות והכלים שעוזרים לאנשים רגישים מאוד לחיות יותר בהרמוניה עם החיים.
אני מזמין אתכם למסע של הפריה הדדית, של לימוד משותף על ברכת הרגישות.
מפגש בחצרעם חברים בחצר הבית שלי.
הקודם לַחְקוֹר תּוֹדָעָה בְּאוֹמֶץחזרה הבא מָבוֹא לְיוֹמָן מַסָּע
שערים - בית דיגיטלי לסיפור שלך
פיתוח אתר ותוכן: הסטודיו של נעם
ניהול תוכן